טבעת הקסמים
מצאה מגורים באחת האחוזות ושמשה כובסת של המשפחה
הימים היו ימי המערב הפרוע, ימי הבהלה הגדולה לזהב. ערים חדשות נבנו במערב, רבים מהם במקומות נידחים, רחוקים מכל יישוב
יוליה החליטה לעזוב את בית הוריה ולצאת למערב לחפש את מזלה. בחורה הרפתקנית הייתה. בימים ההם, לא העזה בחורה לצאת לבדה ולהסתובב בדרכים, אלא אם היה לצידה גבר שיגן עליה. אבל יוליה הייתה מלאת אנרגיה, שאפתנית, אופטימית ואמיצה. היא בטחה בכוחותיה וידעה שכדי להגשים את חלומה עליה לנסות את מזלה ולקחת סיכונים. על כן ארזה מזוודה ויצאה אל הלא נודע
היא הגיעה בשלום למערב והתיישבה בעיירת כורים, ששכנה סמוך לנחל. עד מהרה מצאה מקום מגורים ועבודה. היא גרה באחת האחוזות, ושימשה ככובסת של המשפחה. אמנם הרוויחה מעט מאוד, אבל קיבלה מגורים ומזון. די יום הייתה יורדת אל הנחל וכובסת את הבגדים של בעלי האחוזה. כדי להגדיל את הכנסתה הייתה כובסת גם לעובדי האחוזה ולכורים
חלומה היה לפתוח עסק משלה ולשכור חדר בעיר. והיא ידעה בביטחון גמור, גם אם לא ידעה בדיוק כיצד, שהיא תגשים את חלומה במהרה. אמונה זו נתנה לה כוח ושמחה לעבוד ללא לאות
עבודת הכובסת הייתה קשה. בחורף ובקיץ ובכל תנאי מזג אויר, ירדה אל הנחל מדי יום וכיבסה. הצריף שבו גרה היה רעוע והייתה בו רק מיטה ושידה. עם הזמן קנתה לעצמה מצעים חדשים, שמיכה, מעט בגדים וחפצים
יום אחד, בשעה שכרעה על ברכיה וכיבסה בנחל מצאה במים, קרוב לשפת הנחל, טבעת. הטבעת היתה עשויה נחושת ומשובצת בשלוש אבנים צבעוניות. יוליה הוציאה את הטבעת מהמים וענדה אותה על אצבעה. הטבעת הייתה בדיוק במידה הנכונה, אך היה בה משהו מוזר. בתוך המים היתה נוצצת, האבנים ברקו והנחושת נראתה כמו זהב, אך לאחר שהתייבשה נעשתה אפורה וחסרת ברק. לאבנים לא היה זוהר ולא הדר
יוליה אהבה את הטבעת. במיוחד נהנתה לראות אותה בשעה שכיבסה, כשידיה היו בתוך המים. קרני האור שנשברו במים האירו את אבני הטבעת, והם החזירו ניצוצות בשלל צבעים. ברגעים האלה נדמה היה כאילו יהלומים הם ולא סתם אבנים
מר ארווינג, הסוחר, נהג לשוט בסירתו הגדולה לאורך הנהר. הוא קנה ומכר מצרכים שונים בעיירות שנבנו לאורך הנהר. פעם בחודש היה עורך את המסע הזה. בכל עיירה היה עוצר ליום או יומיים ומנהל מסחר ערני עם אנשי המקום. אפשר היה להזמין אצלו כל דבר, והוא היה משיג אותו. את ההזמנות רשם בפנקס קטן, ועל הזמנות מיוחדות היה גובה מחיר כפול
באחד הימים, בשעה שהשיט את סירתו במעלה הנחל, עבר מר אירווינג דרך "עיקול הכביסה". כך קראו אנשי העיירה למקום שהנשים היו כובסות את הבגדים. כהרגלו נפנף להם מר אירווינג לשלום. יוליה, שהיתה במקום באותה שעה, הוציאה את ידה מן המים ונפנפה לו חזרה
מה זה על ידה?
הטבעת שעל אצבעה, נצנצה למרחוק. ברק הטבעת היה כה מיוחד, עד שמר אירווינג חש שהוא חייב לראות את הדבר מקרוב. כשהתקרב היו ידיה של יוליה בתוך המים. כשראה מר אירווינג את טבעת היפיפייה עם האבנים הצבעוניות, ביקש לקנות אותה. בדמיונו כבר ראה כיצד ימכור את הטבעת לגב' ג'ונסון העשירה, וירוויח על כל העסקה רווח נאה
יוליה לא רצתה למכור את הטבעת. זה היה התכשיט שלה, והיא נהנתה מאוד לראות את הטבעת מנצנצת בתוך המים.
"הטבעת לא למכירה," ענתה
"אתן לך הרבה כסף בעבורה," אמר מר ארווינג. "כמה תרצי?"
"מאה כתרים" אמרה לו
"לא, זה הרבה מדי. אתן לך שבעים."
"לא. או מאה או בכלל לא," ענתה יוליה
בראשה היא כבר חישבה שבמאה כתרים תוכל לשכור חדר משלה בעיירה, לקנות רהיטים, כלים יפים ובגדים. מאה הכתרים היו שווים לשכר עבודה של שנה שלמה
אחרי מקח וממכר הסכים מר אירווינג לשלם ליוליה תשעים כתרים. הוא נתן לה את כספה, לקח את הטבעת, ומבלי להעיף בה מבט נוסף, הכניסה לכיסו והמשיך במסעו
הסירה הגיעה אל עיירת הכורים הקרובה. בעיירה הזו היה שוק שאנשים מכל העיירות בסביבה קנו ומכרו בו מצרכים. עסקיו של מר ארווינג שגשגו במקום
לפני שפנה אל השוק, הלך מר אירווינג לביתה של גב' ג'ונסון. גברת ג'ונסון הייתה אחת הקונות הטובות של מר אירווינג. היא אהבה לקנות, אהבה דברים יפים, ואהבה עוד יותר מכול להרשים את האנשים בעשרה
בעלה של גברת ג'ונסון היה איש עשיר מאוד. הוא עסק במסחר בעצים וסיפק עצים לבנייה לכל האזור. אף שהיה צעיר ביותר כאשר נסע למערב, הוא לא חיפש זהב כמו כולם. לאחר שראה שיש דרישה גדולה לעצים לבניין, החל מארגן משלוחי עצים. היו לו כבר כמה מחסנים לאורך הנהר. מר ג'ונסון היה איש יפה תואר, לבבי ונעים שיחה, ועל אף גילו הצעיר היה מראהו סמכותי ומעורר כבוד. שמו יצא לפניו כאדם הגון
גב' ג'ונסון לא היתה אהודה בעיירה. אמרו עליה שהיא אישה מפונקת ומתנשאת, וכי התחתנה עם מר ג'ונסון בגלל כספו. גב' ג'ונסון חשבה שעושרה הכספי מקנה לה עליונות על אחרים ומשום שהייתה עשירה הרשתה לעצמה לדבר בזלזול ולפגוע באנשים. אי אפשר היה לרצות אותה, תמיד היו בפיה טענות. שום דבר לא היה מספיק טוב עבורה, והיה לה צורך לקבל "יחס מיוחד" מן הסביבה כל הזמן
לא רחוק מביתה של גב' ג'ונסון, גרה רוזי היפה. רוזי הייתה בתו הצעירה של הקבלן הגדול ביותר בעיירה. אביה של רוזי נהג לקנות עצים לבנייה אצל מר ג'ונסון
רוזי הייתה כובשת ללבות, לא רק בגלל יופייה, אלא גם בזכות עדינותה, צניעותה וחיוכה, חיוך שאיש לא יכול היה לעמוד בפניו. על אף שגדלה בעושר רב והוריה קנו לה כל מה שרצתה, היא אהבה לשוחח ולהתרועע עם העובדים של האחוזה, אהבה להקשיב לסיפורים שלהם על החיים שעזבו מאחוריהם, מהטבחית למדה קצת לבשל,מהגנן למדה את צעדי הריקוד האיריים שהביא ממולדתו ושהיה מדגים לה אותם כשהוא שר בקולו קולות, ועם המנקה שבאה לנקות את חדרה מידי יום הייתה ממתיקה סוד. כך גדלה והפכה לאישה אופטימית ושמחה. מחזרים רבים ניסו את מזלם אצל רוזי, היא דחתה את כולם, וזאת משום שנכבשה בקסמו של מר ג'ונסון. אף שהיה נשוי, חלמה עליו בסתר. "לחלום מותר" חשבה לעצמה
מר ארווינג הגיע לביתה של גב' ג'ונסון כשהטבעת בכיסו. הוא דיבר בשבחי הטבעת היפה ודרש בעבורה מאה וחמישים כתרים. "זה ממש מחיר מציאה," אמר לגב' ג'ונסון, "טבעת ששווה כל פרוטה. לא תוכלי למצוא דבר כזה בשום מקום."
כשהוציא את הטבעת פרצה גב' ג'ונסון בצחוק לעגני ואמרה: "זה? אפילו בחינם לא אקח את הטבעת הזאת".
מר אירווינג הסתכל בטבעת, והנה שוד ושבר! במקום טבעת מבריקה וצבעונית מצא בידו טבעת אפורה ודהויה
מה קרה לטבעת? חשב לעצמו. לאן נעלמו הצבעים והברק?
מר אירווינג שהיה איש ממולח ומהיר מחשבה התעשת עד מהרה
"ראי", אמר לגברת ג'ונסון, "את טועה. זו טבעת קסמים. ברגע שאת עונדת אותה ומכניסה את ידך לתוך מים, הטבעת משנה את צבעיה והיא הופכת להיות טבעת אחרת לחלוטין. ואז, כשהטבעת בוהקת בתוך המים, היא יכולה לגלות לך את כל הסודות".
"סודות? כיצד היא מגלה סודות?"
"בקלות". אמר מר ארווינג. "כאשר הטבעת בתוך המים, אפשר לקרוא במים סודות ועתידות. אבל אם את לא רוצה, אין דבר. בקלות אוכל למכור את הטבעת למישהו אחר. אני בטוח שרוזי היפה תרצה לקנות אותה".
שמה של רוזי היפה היה באוזניה של גב' ג'ונסון כמו סדין אדום. לא זו בלבד שאביה של רוזי הוא עשיר גדול, חשבה גב' ג'ונסון בליבה, רוזי גם צעירה ויפה ממני,
"לא," אמרה, "אקנה ממך את הטבעת."
היא נתנה למר אירווינג את מאה וחמישים הכתר שביקש, והוא הלך לדרכו.
גב' ג'ונסון קראה מהר ללוסי המשרתת, וציוותה עליה שתביא קערה של מים. מיד ענדה את הטבעת ויחד יצאו אל החצר. גב' ג'ונסון הכניסה את ידה לתוך המים, ובדיוק כמו שאמר הסוחר, הטבעת שינתה את צבעיה והפכה להיות בוהקת ויפיפייה לאור השמש. זה באמת קסם, חשבה.
"בואי לוסי, אמרי לי מה את רואה בתוך המים. איזה סודות המים מגלים לנו?"
הייתה זו ההזדמנות לה חיכתה לוסי זה זמן רב. הזדמנות לנקמה. לוסי שנאה את גב' ג'ונסון בגלל יחסה המתנשא והמזלזל. היא הסתכלה לתוך קערת המים בעיון רב...
"כן, אני רואה תמונות, אבל זה לא כל כך ברור."
"נו, ספרי כבר מה את רואה."
"רגע, רגע. התמונות מתבהרות. עוד מעט אספר לך הכול."
לוסי החלה להמציא שהיא רואה תמונה של מר ג'ונסון, לבוש חליפה מהודרת, רוקד עם רוזי היפה בנשף. הם רוקדים ומביטים זה בזה בעיניים נוצצות. התמונה מתחלפת, והנה היא רואה אותם הולכים יד ביד, מטיילים על שפת הנחל. ועוד תמונה. היא רואה את מר ג'ונסון סוגר את המחסן בשעת הצהריים והולך לביתה של רוזי.
"זהו, אני לא רואה יותר שום דבר," אמרה לוסי לגברת ג'ונסון.
הדם הציף את פניה של גב' ג'ונסון. היא רתחה מזעם. "איך הוא משקר לי? מספר לי כמה קשה הוא עובד, והנה הוא חוגג עם אהובתו. טיפשה שכמוני! כבר מזמן אני חושדת ברוזי."
בערב, כשנכנס מר ג'ונסון הביתה ציפתה לו הפתעה: קבלת פנים זועמת, בכי וצעקות. הוא לא הבין מה קרה. מה רצתה ממנו אשתו? מה השתנה? גברת ג'ונסון איימה עליו שאם לא יפסיק מיד את הקשר עם רוזי, היא תחולל מהומה גדולה. לא הועילו כל ההסברים, ולא ההכחשות. גב' ג'ונסון החליטה שהוא משקר.
"חשפתי אותך," היא אמרה לו. "אינך יכול לשקר לי עוד. יש לי טבעת קסמים שחושפת את כל הסודות."
היא הוציאה את הטבעת וסיפרה לו בבכי כיצד גילתה לה הטבעת את סודו.
"איך את מאמינה בדברים כאלה?" קרא לעברה בעלה, "האם יצאת מדעתך? הכול שקר! מעולם לא היה לי רומן עם רוזי! הטבעת היא שקר! אישה פתיה!"
הוא חטף את הטבעת מידה, יצא אל הנחל והשליך את הטבעת למים.
אבל החיים בבית משפחת ג'ונסון לא חזרו לקדמותם. מר ג'ונסון שנפגע מחוסר האמון של אישתו, הפך את כל העניין בדיחה ולעג לטיפשותה. גברת ג'ונסון לא האמינה לו למרות הכחשותיו. הימים עברו, והיא נעשתה חשדנית יותר ויותר. היא החלה לעקוב אחריו, חקרה אותו על מעשיו והופיעה בכל מיני מקומות שבהם נפגש עם אנשים. החיים המשותפים שלהם הפכו להיות בלתי נסבלים. הוא כינה אותה "אישה פתיה" וסרב לדבר איתה. היחסים שלהם הידרדרו עד כדי כך שכבר לא יכלו לסבול יותר זה את זו. הגירושין היו רק עניין של זמן.
הטבעת שנזרקה לנהר, עשתה דרכה עם הזרם במורד הנהר...
לאחר שקיבלה את תשעים הכתרים, קנתה יוליה לעצמה בית קטן ונחמד, ריהטה אותו, קנתה לעצמה בדים יפים, ונעשתה גברת בזכות עצמה. אף שהמשיכה להתפרנס מכביסה הייתה מאושרת על המזל הרב שנפל בחלקה, בעיקר על עצמאותה
יום אחד, בשעה שכיבסה בנהר, ראתה משהו מנצנץ בתוך המים. כשהוציאה את הדבר ראתה שזו טבעת. להפתעתה הייתה הטבעת דומה כשתי טיפות מים לטבעת הקודמת. נסתרות דרכי עולם, חשבה יוליה לעצמה, ובשמחה רבה ענדה שוב את הטבעת על אצבעה.
כעבור זמן מה, שוב שט מר ארווינג בסירתו, במעלה הנהר. שוב ראה את יוליה ואת הנצנוץ על ידיה. האם זו הטבעת? שאל את עצמו. הכיצד זה יתכן? הוא התקרב כדי להתבונן מקרוב.
"הראי לי את הטבעת שלך," ביקש.
היא הושיטה את ידה והראתה לו את הטבעת.
"כיצד זה שיש לך בדיוק אותה טבעת?" שאל.
"מצאתי." ענתה יוליה. "הנהר שלח לי אותה בחזרה."
אולי זו באמת טבעת קסמים, תהה מר ארווינג.
"בכמה תמכרי לי אותה?" שאל.
"מאה כתרים. אגורה לא פחות."
מר אירווינג שילם לה מאה כתרים, שם הטבעת בכיסו, והמשיך בהפלגה.
כעת יכלה יוליה להגשים את חלומה. בכסף שקיבלה קנתה חנות בגדים ומילאה אותה בסחורה. היא החלה ללבוש בעצמה בגדים מפוארים, טיפחה את ידיה ואת ציפורניה והפכה לגברת מהודרת. הממון והעצמאות הביאו לה מעמד של כבוד בעיירה. הנשים באו לקנות אצלה, לא רק בגלל השמלות, אלא גם בשל אישיותה הכובשת
מר ארווינג הגיע לביתה של רוזי היפה. רוזי לא התלהבה מן הטבעת. היא לא נהגה לענוד תכשיטים וממילא, הטבעת הזו נראתה לה אפורה וסתמית.
"זו אינה טבעת רגילה," אמר לה הסוחר. "זוהי טבעת קסמים. כאשר תטבלי את ידך עם הטבעת במימי הנהר, תוכלי לראות כיצד הטבעת משתנה והופכת להיות צבעונית ומהודרת. ברגע הזה הקסם מתחיל לפעול, ואז את יכולה לבקש משאלה שתתגשם
רוזי קנתה את הסיפור וקנתה את הטבעת וענדה אותה. אך ימים רבים לא העזה לרדת לנהר ולבקש משאלה. היא ידעה שאהבתה למר ג'ונסון היא אהבה בלתי אפשרית. למרות שהוא נשוי לא חדלה לחשוב עליו. איש לא ידע את סודה
יום אחד, נסחפה אחרי תשוקתה. אנסה לבקש משאלה, מה כבר יכול לקרות?
היא ירדה אל הנהר בשעת בוקר מוקדמת. השמש רק יצאה והמים היו קרירים. העיר עדיין נמה, והיה אפשר לשמוע את ציוץ הציפורים. רוזי מצאה מסתור בין השיחים, כרעה על ברכיה וטבלה ידה במים. אכן, טבעת קסמים. הטבעת שינתה את צבעיה. היא נצבעה זהב, ושלוש האבנים היפיפיות שהיו משובצות בה נצנצו באדום, כחול וירוק. זה הזמן למשאלה אמרה רוזי לעצמה
באותו רגע עלתה והתגבשה מתוך המים פיה אוורירית, ושקופה
"הטבעת הזאת לא שלך! היא שייכת לאישה אחרת. השליכי אותה לנהר!" ציוותה עליה הפיה
"לא יתכן, שלי היא," ענתה רוזי. "קניתי אותה ממר ארווינג. זוהי טבעת קסמים שיודעת למלא משאלות."
"הטבעת חייבת לחזור לאישה לה הייתה שייכת. אם תשליכי אותה לנהר אמלא את משאלתך," התחייבה הפיה
מעולם לא העזה רוזי להביע את משאלתה בקול רם. איך אוכל לומר לה את משאלתי? איך אוכל לבקש להינשא לאדם נשוי?
"מהרי," זירזה אותה הפייה. "עלייך להחליט. עוד מעט תעלה השמש ודמותי תתפוגג. מהרי ואמרי לי מה משאלתך".
רוזי השליכה את הטבעת למים. "רוצה אני להינשא למר ג'ונסון סוחר העצים," אמרה
"מחר", אמרה לה פיית המים, "לכי אל מר ג'ונסון למחסן העצים, מצאי תואנה להיפגש עמו ומשאלתך תתמלא. אבל זה חייב להיות מחר, כי הקסם יפעל ליום אחד בלבד. כעת זה תלוי בך." עם סיום דבריה התפוגגה הפיה ונעלמה
למחרת, הצליחה רוזי לשכנע את אביה לשלוח אותה למחסן העצים כדי לקנות לו עצים לבנייה. אביה של רוזי השתומם על שבתו מתעניינת בעבודתו, אך הוא היה עסוק מכדי שישקיע בכך מחשבה. הוא נתן לה מעטפה עם כסף והזמנה חדשה עבור עצים
רוזי הגיעה למחסן העצים. היא עמדה בחוץ וחיכתה עד שיתרוקן מאנשים. בשעות הבוקר המוקדמות נהגו הפועלים להעמיס עצים לעבודת היום.לאחר כשעה, שדמתה לנצח, ראתה רוזי שהמחסן התרוקן, והיא נכנסה
"שלום מר ג'ונסון. באתי בשליחות אבי..."
מר ג'ונסון הופתע מאוד. נשים לא נהגו לבוא למחסן העצים. השמש שלחה קרניים של בוקר דרך חלונות המחסן. שערותיה של רוזי נצבעו זהב. היא עמדה שם כמו שחקנית לאור הזרקורים, כולה עטופה בהילה זהובה של שמש, ונראתה לו כמו ציור מן האגדות
האיש הוכה ברק. ליבו נפתח כמו עלי הוורד אל מול השמש, נפרש לרווחה, נפתח לקבל את אהבתה.
הם עמדו שניהם, זה מול זו דוממים. היה זה רגע קסום, אך תוך כמה שניות נעלמו קרני השמש מאחורי ענן והמחסן החשיך. רוזי הגישה למר ג'ונסון את המעטפה. מבוכה רבה אחזה בה. היא הייתה נרגשת ומבולבלת ורצתה להשהות עוד את רגע הקסם, אבל הקסם פג. שוב היה הכול כרגיל. היא יצאה מן המחסן ורצה לביתה.
ליבו של מר ג'ונסון החסיר פעימה. ברגע הקסום ההוא במחסן נכבש ליבו בידי האישה המקסימה הזו, ושוב לא הפסיק לחשוב עליה. הוא חלם עליה בלילה וביום. דמותה הזהובה הופיעה לנגד עיניו שוב ושוב
את הגט מאשתו קיבל תמורת סכום כסף נכבד, והיא חזרה לבית הוריה. הדרך הייתה פנויה לבקש את ידה של רוזי
והטבעת, שוב נסחפה במורד הנהר. אל אותו "עיקול הכביסה". היא היטלטלה אנה ואנה, נתקעה בשיחים ובאבנים, אך בכל פעם נחלצה בזרמי הנהר והמשיכה בדרכה. לבסוף הגיעה לאותה הפינה בעיקול הנהר, שבו מצאה אותה יוליה. שם היא נעצרה. שם היא ממתינה עדיין לכובסת שתבוא לאסוף אותה...
ג'ני, בתה בת העשר של המבשלת באחוזת משפחת פרימו, יצאה אל גדות הנהר לחפש לה חלוקי נחל מתאימים למשחק חמש אבנים. היא ניגשה אל "עיקול הכביסה" שם היה הסחף מביא חלוקי נחל ועורם אותם על פס המים. היא החדירה אצבעותיה הקטנות לתוך ערמה של אבנים, הוציאה אותן ואחר כך פיזרה אותן כדי לגלות אבנים מתאימות למשחק. להפתעתה הרבה, גילתה את הטבעת האפורה והדהויה בין האבנים. מיד שכחה שבאה לחפש חלוקי נחל למשחק, עזבה הכול ורצה לאחוזה נרגשת להראות לאמה את הטבעת שמצאה
בואי ארחוץ לך אותה, אמרה לה אמה. היא לקחה את הסבון והמברשת ושפשפה את הטבעת בחוזקה כדי לנקות אותה מכל הלכלוך שהצטבר עליה בזמן שהותה בנהר
"היא נראית מאוד יפה ונוצצת מתחת לכל שכבות הלכלוך," אמרה אמה. "נראה מה אוכל לעשות כדי להחזיר לה את הברק."
אחרי הניקיון האבנים קיבלו קצת ברק אבל עדיין, לאחר שהתייבשה, הייתה הטבעת דהויה ונראית מאוד ישנה. אבל ג'ני כל כך שמחה שיש לה טבעת כמו לגברות עשירות שבכלל לא היה לה אכפת שהטבעת פשוטה וישנה
כל אותה שנה נהנתה ג'ני מהטבעת, אך לאחר מספר חודשים כבר לא היה בה שום חידוש וג'ני זרקה אותה בתיבת הצעצועים ושכחה את דבר קיומה
מידי שנה, עם בוא חג המולד, הייתה אמה של ג'ני אוספת את כל הבגדים הקטנים של ג'ני ואת כל הצעצועים שכבר לא התאימו לה ומוסרת אותם לכנסייה לצדקה. גם השנה אספה אמה של ג'ני את כל הדברים שג'יני כבר לא השתמשה בהם, ובתוכם הטבעת
וכך, בתוך שקית של צעצועים ישנים, חלקם שבורים, שנמסרה למשפחה אינדיאנית ענייה בשכונת הפחונים, נחה לה הטבעת והמתינה ... לג'ואי. אבל ג'ואי לא מצא שום עניין בטבעת והשליך אותה לפח
ואולם, לטבעת הייתה דרך משלה להגיע ליעדה
וכך, בלילה הקר, הגיעה עדת חתולים רעבים לפחי האשפה שבשכונה, והפכה את הפח וכל תכולתו התפזרה על הדרך. והטבעת? היא מצאה את עצמה זרוקה ברחוב מול ביתו של ג'ואי
כל אותו הלילה ירד גשם, ובבוקר בשעה שאנדריאה יצאה לעבודתה היה עליה לקפץ מעל השלוליות הרבות מול ביתה. פתאום ראתה בתוך השלולית משהו מנצנץ. היא התכופפה והנה טבעת מדהימה ביופיה עם שלוש אבני חן בורקות
אספה אנדראה את הטבעת וענדה אותה מיד על אצבעה. הטבעת התאימה לידה כאילו נעשתה במיוחד בשבילה. עוד באותו יום, מיד אחרי שסיימה את עבודתה באחוזת משפחת ווינפרי, לקחה כרכרה ונסעה למרכז עיר לצורף
"הטבעת הזו אצלי כבר שנים רבות", שיקרה לו, "והיא נראית מאוד דהוייה וישנה. האם תוכל לחדש לי אותה?"
הצורף הסתכל על הטבעת בפקפוק אבל כבר למחרת , כאשר ליטש את אבני החן הוא גילה שהאבנים יקרות מאוד
עוד באותו היום קרא הצורף לאנדריאה ונתן לה עשרת אלפים כתרים תמורת הטבעת,, סכום שלא דמיינה שיהיה אי פעם בידיה
אנדריאה שתמיד חלמה לנסוע לניו יורק הגשימה את חלומה
והטבעת? שוב נמכרה, אלא שהפעם במלוא ערכה לגברת עשירה. והקסם?
ובכן, הגברת העשירה נהנתה מהטבעת, אבל יום אחד כשהתקלחה בביתה נשמטה הטבעת מאצבעה ונעלמה עם המים בחור הניקוז. מי הביוב בעיירה שבה גרה אותה גברת עשירה הגיעו אל ערוץ נחל קטן שזרם בפאתי העיירה והתחבר לנהר הגדול שחצה את המישור....
ã כל הזכויות שמורות
יוליה החליטה לעזוב את בית הוריה ולצאת למערב לחפש את מזלה. בחורה הרפתקנית הייתה. בימים ההם, לא העזה בחורה לצאת לבדה ולהסתובב בדרכים, אלא אם היה לצידה גבר שיגן עליה. אבל יוליה הייתה מלאת אנרגיה, שאפתנית, אופטימית ואמיצה. היא בטחה בכוחותיה וידעה שכדי להגשים את חלומה עליה לנסות את מזלה ולקחת סיכונים. על כן ארזה מזוודה ויצאה אל הלא נודע
היא הגיעה בשלום למערב והתיישבה בעיירת כורים, ששכנה סמוך לנחל. עד מהרה מצאה מקום מגורים ועבודה. היא גרה באחת האחוזות, ושימשה ככובסת של המשפחה. אמנם הרוויחה מעט מאוד, אבל קיבלה מגורים ומזון. די יום הייתה יורדת אל הנחל וכובסת את הבגדים של בעלי האחוזה. כדי להגדיל את הכנסתה הייתה כובסת גם לעובדי האחוזה ולכורים
חלומה היה לפתוח עסק משלה ולשכור חדר בעיר. והיא ידעה בביטחון גמור, גם אם לא ידעה בדיוק כיצד, שהיא תגשים את חלומה במהרה. אמונה זו נתנה לה כוח ושמחה לעבוד ללא לאות
עבודת הכובסת הייתה קשה. בחורף ובקיץ ובכל תנאי מזג אויר, ירדה אל הנחל מדי יום וכיבסה. הצריף שבו גרה היה רעוע והייתה בו רק מיטה ושידה. עם הזמן קנתה לעצמה מצעים חדשים, שמיכה, מעט בגדים וחפצים
יום אחד, בשעה שכרעה על ברכיה וכיבסה בנחל מצאה במים, קרוב לשפת הנחל, טבעת. הטבעת היתה עשויה נחושת ומשובצת בשלוש אבנים צבעוניות. יוליה הוציאה את הטבעת מהמים וענדה אותה על אצבעה. הטבעת הייתה בדיוק במידה הנכונה, אך היה בה משהו מוזר. בתוך המים היתה נוצצת, האבנים ברקו והנחושת נראתה כמו זהב, אך לאחר שהתייבשה נעשתה אפורה וחסרת ברק. לאבנים לא היה זוהר ולא הדר
יוליה אהבה את הטבעת. במיוחד נהנתה לראות אותה בשעה שכיבסה, כשידיה היו בתוך המים. קרני האור שנשברו במים האירו את אבני הטבעת, והם החזירו ניצוצות בשלל צבעים. ברגעים האלה נדמה היה כאילו יהלומים הם ולא סתם אבנים
מר ארווינג, הסוחר, נהג לשוט בסירתו הגדולה לאורך הנהר. הוא קנה ומכר מצרכים שונים בעיירות שנבנו לאורך הנהר. פעם בחודש היה עורך את המסע הזה. בכל עיירה היה עוצר ליום או יומיים ומנהל מסחר ערני עם אנשי המקום. אפשר היה להזמין אצלו כל דבר, והוא היה משיג אותו. את ההזמנות רשם בפנקס קטן, ועל הזמנות מיוחדות היה גובה מחיר כפול
באחד הימים, בשעה שהשיט את סירתו במעלה הנחל, עבר מר אירווינג דרך "עיקול הכביסה". כך קראו אנשי העיירה למקום שהנשים היו כובסות את הבגדים. כהרגלו נפנף להם מר אירווינג לשלום. יוליה, שהיתה במקום באותה שעה, הוציאה את ידה מן המים ונפנפה לו חזרה
מה זה על ידה?
הטבעת שעל אצבעה, נצנצה למרחוק. ברק הטבעת היה כה מיוחד, עד שמר אירווינג חש שהוא חייב לראות את הדבר מקרוב. כשהתקרב היו ידיה של יוליה בתוך המים. כשראה מר אירווינג את טבעת היפיפייה עם האבנים הצבעוניות, ביקש לקנות אותה. בדמיונו כבר ראה כיצד ימכור את הטבעת לגב' ג'ונסון העשירה, וירוויח על כל העסקה רווח נאה
יוליה לא רצתה למכור את הטבעת. זה היה התכשיט שלה, והיא נהנתה מאוד לראות את הטבעת מנצנצת בתוך המים.
"הטבעת לא למכירה," ענתה
"אתן לך הרבה כסף בעבורה," אמר מר ארווינג. "כמה תרצי?"
"מאה כתרים" אמרה לו
"לא, זה הרבה מדי. אתן לך שבעים."
"לא. או מאה או בכלל לא," ענתה יוליה
בראשה היא כבר חישבה שבמאה כתרים תוכל לשכור חדר משלה בעיירה, לקנות רהיטים, כלים יפים ובגדים. מאה הכתרים היו שווים לשכר עבודה של שנה שלמה
אחרי מקח וממכר הסכים מר אירווינג לשלם ליוליה תשעים כתרים. הוא נתן לה את כספה, לקח את הטבעת, ומבלי להעיף בה מבט נוסף, הכניסה לכיסו והמשיך במסעו
הסירה הגיעה אל עיירת הכורים הקרובה. בעיירה הזו היה שוק שאנשים מכל העיירות בסביבה קנו ומכרו בו מצרכים. עסקיו של מר ארווינג שגשגו במקום
לפני שפנה אל השוק, הלך מר אירווינג לביתה של גב' ג'ונסון. גברת ג'ונסון הייתה אחת הקונות הטובות של מר אירווינג. היא אהבה לקנות, אהבה דברים יפים, ואהבה עוד יותר מכול להרשים את האנשים בעשרה
בעלה של גברת ג'ונסון היה איש עשיר מאוד. הוא עסק במסחר בעצים וסיפק עצים לבנייה לכל האזור. אף שהיה צעיר ביותר כאשר נסע למערב, הוא לא חיפש זהב כמו כולם. לאחר שראה שיש דרישה גדולה לעצים לבניין, החל מארגן משלוחי עצים. היו לו כבר כמה מחסנים לאורך הנהר. מר ג'ונסון היה איש יפה תואר, לבבי ונעים שיחה, ועל אף גילו הצעיר היה מראהו סמכותי ומעורר כבוד. שמו יצא לפניו כאדם הגון
גב' ג'ונסון לא היתה אהודה בעיירה. אמרו עליה שהיא אישה מפונקת ומתנשאת, וכי התחתנה עם מר ג'ונסון בגלל כספו. גב' ג'ונסון חשבה שעושרה הכספי מקנה לה עליונות על אחרים ומשום שהייתה עשירה הרשתה לעצמה לדבר בזלזול ולפגוע באנשים. אי אפשר היה לרצות אותה, תמיד היו בפיה טענות. שום דבר לא היה מספיק טוב עבורה, והיה לה צורך לקבל "יחס מיוחד" מן הסביבה כל הזמן
לא רחוק מביתה של גב' ג'ונסון, גרה רוזי היפה. רוזי הייתה בתו הצעירה של הקבלן הגדול ביותר בעיירה. אביה של רוזי נהג לקנות עצים לבנייה אצל מר ג'ונסון
רוזי הייתה כובשת ללבות, לא רק בגלל יופייה, אלא גם בזכות עדינותה, צניעותה וחיוכה, חיוך שאיש לא יכול היה לעמוד בפניו. על אף שגדלה בעושר רב והוריה קנו לה כל מה שרצתה, היא אהבה לשוחח ולהתרועע עם העובדים של האחוזה, אהבה להקשיב לסיפורים שלהם על החיים שעזבו מאחוריהם, מהטבחית למדה קצת לבשל,מהגנן למדה את צעדי הריקוד האיריים שהביא ממולדתו ושהיה מדגים לה אותם כשהוא שר בקולו קולות, ועם המנקה שבאה לנקות את חדרה מידי יום הייתה ממתיקה סוד. כך גדלה והפכה לאישה אופטימית ושמחה. מחזרים רבים ניסו את מזלם אצל רוזי, היא דחתה את כולם, וזאת משום שנכבשה בקסמו של מר ג'ונסון. אף שהיה נשוי, חלמה עליו בסתר. "לחלום מותר" חשבה לעצמה
מר ארווינג הגיע לביתה של גב' ג'ונסון כשהטבעת בכיסו. הוא דיבר בשבחי הטבעת היפה ודרש בעבורה מאה וחמישים כתרים. "זה ממש מחיר מציאה," אמר לגב' ג'ונסון, "טבעת ששווה כל פרוטה. לא תוכלי למצוא דבר כזה בשום מקום."
כשהוציא את הטבעת פרצה גב' ג'ונסון בצחוק לעגני ואמרה: "זה? אפילו בחינם לא אקח את הטבעת הזאת".
מר אירווינג הסתכל בטבעת, והנה שוד ושבר! במקום טבעת מבריקה וצבעונית מצא בידו טבעת אפורה ודהויה
מה קרה לטבעת? חשב לעצמו. לאן נעלמו הצבעים והברק?
מר אירווינג שהיה איש ממולח ומהיר מחשבה התעשת עד מהרה
"ראי", אמר לגברת ג'ונסון, "את טועה. זו טבעת קסמים. ברגע שאת עונדת אותה ומכניסה את ידך לתוך מים, הטבעת משנה את צבעיה והיא הופכת להיות טבעת אחרת לחלוטין. ואז, כשהטבעת בוהקת בתוך המים, היא יכולה לגלות לך את כל הסודות".
"סודות? כיצד היא מגלה סודות?"
"בקלות". אמר מר ארווינג. "כאשר הטבעת בתוך המים, אפשר לקרוא במים סודות ועתידות. אבל אם את לא רוצה, אין דבר. בקלות אוכל למכור את הטבעת למישהו אחר. אני בטוח שרוזי היפה תרצה לקנות אותה".
שמה של רוזי היפה היה באוזניה של גב' ג'ונסון כמו סדין אדום. לא זו בלבד שאביה של רוזי הוא עשיר גדול, חשבה גב' ג'ונסון בליבה, רוזי גם צעירה ויפה ממני,
"לא," אמרה, "אקנה ממך את הטבעת."
היא נתנה למר אירווינג את מאה וחמישים הכתר שביקש, והוא הלך לדרכו.
גב' ג'ונסון קראה מהר ללוסי המשרתת, וציוותה עליה שתביא קערה של מים. מיד ענדה את הטבעת ויחד יצאו אל החצר. גב' ג'ונסון הכניסה את ידה לתוך המים, ובדיוק כמו שאמר הסוחר, הטבעת שינתה את צבעיה והפכה להיות בוהקת ויפיפייה לאור השמש. זה באמת קסם, חשבה.
"בואי לוסי, אמרי לי מה את רואה בתוך המים. איזה סודות המים מגלים לנו?"
הייתה זו ההזדמנות לה חיכתה לוסי זה זמן רב. הזדמנות לנקמה. לוסי שנאה את גב' ג'ונסון בגלל יחסה המתנשא והמזלזל. היא הסתכלה לתוך קערת המים בעיון רב...
"כן, אני רואה תמונות, אבל זה לא כל כך ברור."
"נו, ספרי כבר מה את רואה."
"רגע, רגע. התמונות מתבהרות. עוד מעט אספר לך הכול."
לוסי החלה להמציא שהיא רואה תמונה של מר ג'ונסון, לבוש חליפה מהודרת, רוקד עם רוזי היפה בנשף. הם רוקדים ומביטים זה בזה בעיניים נוצצות. התמונה מתחלפת, והנה היא רואה אותם הולכים יד ביד, מטיילים על שפת הנחל. ועוד תמונה. היא רואה את מר ג'ונסון סוגר את המחסן בשעת הצהריים והולך לביתה של רוזי.
"זהו, אני לא רואה יותר שום דבר," אמרה לוסי לגברת ג'ונסון.
הדם הציף את פניה של גב' ג'ונסון. היא רתחה מזעם. "איך הוא משקר לי? מספר לי כמה קשה הוא עובד, והנה הוא חוגג עם אהובתו. טיפשה שכמוני! כבר מזמן אני חושדת ברוזי."
בערב, כשנכנס מר ג'ונסון הביתה ציפתה לו הפתעה: קבלת פנים זועמת, בכי וצעקות. הוא לא הבין מה קרה. מה רצתה ממנו אשתו? מה השתנה? גברת ג'ונסון איימה עליו שאם לא יפסיק מיד את הקשר עם רוזי, היא תחולל מהומה גדולה. לא הועילו כל ההסברים, ולא ההכחשות. גב' ג'ונסון החליטה שהוא משקר.
"חשפתי אותך," היא אמרה לו. "אינך יכול לשקר לי עוד. יש לי טבעת קסמים שחושפת את כל הסודות."
היא הוציאה את הטבעת וסיפרה לו בבכי כיצד גילתה לה הטבעת את סודו.
"איך את מאמינה בדברים כאלה?" קרא לעברה בעלה, "האם יצאת מדעתך? הכול שקר! מעולם לא היה לי רומן עם רוזי! הטבעת היא שקר! אישה פתיה!"
הוא חטף את הטבעת מידה, יצא אל הנחל והשליך את הטבעת למים.
אבל החיים בבית משפחת ג'ונסון לא חזרו לקדמותם. מר ג'ונסון שנפגע מחוסר האמון של אישתו, הפך את כל העניין בדיחה ולעג לטיפשותה. גברת ג'ונסון לא האמינה לו למרות הכחשותיו. הימים עברו, והיא נעשתה חשדנית יותר ויותר. היא החלה לעקוב אחריו, חקרה אותו על מעשיו והופיעה בכל מיני מקומות שבהם נפגש עם אנשים. החיים המשותפים שלהם הפכו להיות בלתי נסבלים. הוא כינה אותה "אישה פתיה" וסרב לדבר איתה. היחסים שלהם הידרדרו עד כדי כך שכבר לא יכלו לסבול יותר זה את זו. הגירושין היו רק עניין של זמן.
הטבעת שנזרקה לנהר, עשתה דרכה עם הזרם במורד הנהר...
לאחר שקיבלה את תשעים הכתרים, קנתה יוליה לעצמה בית קטן ונחמד, ריהטה אותו, קנתה לעצמה בדים יפים, ונעשתה גברת בזכות עצמה. אף שהמשיכה להתפרנס מכביסה הייתה מאושרת על המזל הרב שנפל בחלקה, בעיקר על עצמאותה
יום אחד, בשעה שכיבסה בנהר, ראתה משהו מנצנץ בתוך המים. כשהוציאה את הדבר ראתה שזו טבעת. להפתעתה הייתה הטבעת דומה כשתי טיפות מים לטבעת הקודמת. נסתרות דרכי עולם, חשבה יוליה לעצמה, ובשמחה רבה ענדה שוב את הטבעת על אצבעה.
כעבור זמן מה, שוב שט מר ארווינג בסירתו, במעלה הנהר. שוב ראה את יוליה ואת הנצנוץ על ידיה. האם זו הטבעת? שאל את עצמו. הכיצד זה יתכן? הוא התקרב כדי להתבונן מקרוב.
"הראי לי את הטבעת שלך," ביקש.
היא הושיטה את ידה והראתה לו את הטבעת.
"כיצד זה שיש לך בדיוק אותה טבעת?" שאל.
"מצאתי." ענתה יוליה. "הנהר שלח לי אותה בחזרה."
אולי זו באמת טבעת קסמים, תהה מר ארווינג.
"בכמה תמכרי לי אותה?" שאל.
"מאה כתרים. אגורה לא פחות."
מר אירווינג שילם לה מאה כתרים, שם הטבעת בכיסו, והמשיך בהפלגה.
כעת יכלה יוליה להגשים את חלומה. בכסף שקיבלה קנתה חנות בגדים ומילאה אותה בסחורה. היא החלה ללבוש בעצמה בגדים מפוארים, טיפחה את ידיה ואת ציפורניה והפכה לגברת מהודרת. הממון והעצמאות הביאו לה מעמד של כבוד בעיירה. הנשים באו לקנות אצלה, לא רק בגלל השמלות, אלא גם בשל אישיותה הכובשת
מר ארווינג הגיע לביתה של רוזי היפה. רוזי לא התלהבה מן הטבעת. היא לא נהגה לענוד תכשיטים וממילא, הטבעת הזו נראתה לה אפורה וסתמית.
"זו אינה טבעת רגילה," אמר לה הסוחר. "זוהי טבעת קסמים. כאשר תטבלי את ידך עם הטבעת במימי הנהר, תוכלי לראות כיצד הטבעת משתנה והופכת להיות צבעונית ומהודרת. ברגע הזה הקסם מתחיל לפעול, ואז את יכולה לבקש משאלה שתתגשם
רוזי קנתה את הסיפור וקנתה את הטבעת וענדה אותה. אך ימים רבים לא העזה לרדת לנהר ולבקש משאלה. היא ידעה שאהבתה למר ג'ונסון היא אהבה בלתי אפשרית. למרות שהוא נשוי לא חדלה לחשוב עליו. איש לא ידע את סודה
יום אחד, נסחפה אחרי תשוקתה. אנסה לבקש משאלה, מה כבר יכול לקרות?
היא ירדה אל הנהר בשעת בוקר מוקדמת. השמש רק יצאה והמים היו קרירים. העיר עדיין נמה, והיה אפשר לשמוע את ציוץ הציפורים. רוזי מצאה מסתור בין השיחים, כרעה על ברכיה וטבלה ידה במים. אכן, טבעת קסמים. הטבעת שינתה את צבעיה. היא נצבעה זהב, ושלוש האבנים היפיפיות שהיו משובצות בה נצנצו באדום, כחול וירוק. זה הזמן למשאלה אמרה רוזי לעצמה
באותו רגע עלתה והתגבשה מתוך המים פיה אוורירית, ושקופה
"הטבעת הזאת לא שלך! היא שייכת לאישה אחרת. השליכי אותה לנהר!" ציוותה עליה הפיה
"לא יתכן, שלי היא," ענתה רוזי. "קניתי אותה ממר ארווינג. זוהי טבעת קסמים שיודעת למלא משאלות."
"הטבעת חייבת לחזור לאישה לה הייתה שייכת. אם תשליכי אותה לנהר אמלא את משאלתך," התחייבה הפיה
מעולם לא העזה רוזי להביע את משאלתה בקול רם. איך אוכל לומר לה את משאלתי? איך אוכל לבקש להינשא לאדם נשוי?
"מהרי," זירזה אותה הפייה. "עלייך להחליט. עוד מעט תעלה השמש ודמותי תתפוגג. מהרי ואמרי לי מה משאלתך".
רוזי השליכה את הטבעת למים. "רוצה אני להינשא למר ג'ונסון סוחר העצים," אמרה
"מחר", אמרה לה פיית המים, "לכי אל מר ג'ונסון למחסן העצים, מצאי תואנה להיפגש עמו ומשאלתך תתמלא. אבל זה חייב להיות מחר, כי הקסם יפעל ליום אחד בלבד. כעת זה תלוי בך." עם סיום דבריה התפוגגה הפיה ונעלמה
למחרת, הצליחה רוזי לשכנע את אביה לשלוח אותה למחסן העצים כדי לקנות לו עצים לבנייה. אביה של רוזי השתומם על שבתו מתעניינת בעבודתו, אך הוא היה עסוק מכדי שישקיע בכך מחשבה. הוא נתן לה מעטפה עם כסף והזמנה חדשה עבור עצים
רוזי הגיעה למחסן העצים. היא עמדה בחוץ וחיכתה עד שיתרוקן מאנשים. בשעות הבוקר המוקדמות נהגו הפועלים להעמיס עצים לעבודת היום.לאחר כשעה, שדמתה לנצח, ראתה רוזי שהמחסן התרוקן, והיא נכנסה
"שלום מר ג'ונסון. באתי בשליחות אבי..."
מר ג'ונסון הופתע מאוד. נשים לא נהגו לבוא למחסן העצים. השמש שלחה קרניים של בוקר דרך חלונות המחסן. שערותיה של רוזי נצבעו זהב. היא עמדה שם כמו שחקנית לאור הזרקורים, כולה עטופה בהילה זהובה של שמש, ונראתה לו כמו ציור מן האגדות
האיש הוכה ברק. ליבו נפתח כמו עלי הוורד אל מול השמש, נפרש לרווחה, נפתח לקבל את אהבתה.
הם עמדו שניהם, זה מול זו דוממים. היה זה רגע קסום, אך תוך כמה שניות נעלמו קרני השמש מאחורי ענן והמחסן החשיך. רוזי הגישה למר ג'ונסון את המעטפה. מבוכה רבה אחזה בה. היא הייתה נרגשת ומבולבלת ורצתה להשהות עוד את רגע הקסם, אבל הקסם פג. שוב היה הכול כרגיל. היא יצאה מן המחסן ורצה לביתה.
ליבו של מר ג'ונסון החסיר פעימה. ברגע הקסום ההוא במחסן נכבש ליבו בידי האישה המקסימה הזו, ושוב לא הפסיק לחשוב עליה. הוא חלם עליה בלילה וביום. דמותה הזהובה הופיעה לנגד עיניו שוב ושוב
את הגט מאשתו קיבל תמורת סכום כסף נכבד, והיא חזרה לבית הוריה. הדרך הייתה פנויה לבקש את ידה של רוזי
והטבעת, שוב נסחפה במורד הנהר. אל אותו "עיקול הכביסה". היא היטלטלה אנה ואנה, נתקעה בשיחים ובאבנים, אך בכל פעם נחלצה בזרמי הנהר והמשיכה בדרכה. לבסוף הגיעה לאותה הפינה בעיקול הנהר, שבו מצאה אותה יוליה. שם היא נעצרה. שם היא ממתינה עדיין לכובסת שתבוא לאסוף אותה...
ג'ני, בתה בת העשר של המבשלת באחוזת משפחת פרימו, יצאה אל גדות הנהר לחפש לה חלוקי נחל מתאימים למשחק חמש אבנים. היא ניגשה אל "עיקול הכביסה" שם היה הסחף מביא חלוקי נחל ועורם אותם על פס המים. היא החדירה אצבעותיה הקטנות לתוך ערמה של אבנים, הוציאה אותן ואחר כך פיזרה אותן כדי לגלות אבנים מתאימות למשחק. להפתעתה הרבה, גילתה את הטבעת האפורה והדהויה בין האבנים. מיד שכחה שבאה לחפש חלוקי נחל למשחק, עזבה הכול ורצה לאחוזה נרגשת להראות לאמה את הטבעת שמצאה
בואי ארחוץ לך אותה, אמרה לה אמה. היא לקחה את הסבון והמברשת ושפשפה את הטבעת בחוזקה כדי לנקות אותה מכל הלכלוך שהצטבר עליה בזמן שהותה בנהר
"היא נראית מאוד יפה ונוצצת מתחת לכל שכבות הלכלוך," אמרה אמה. "נראה מה אוכל לעשות כדי להחזיר לה את הברק."
אחרי הניקיון האבנים קיבלו קצת ברק אבל עדיין, לאחר שהתייבשה, הייתה הטבעת דהויה ונראית מאוד ישנה. אבל ג'ני כל כך שמחה שיש לה טבעת כמו לגברות עשירות שבכלל לא היה לה אכפת שהטבעת פשוטה וישנה
כל אותה שנה נהנתה ג'ני מהטבעת, אך לאחר מספר חודשים כבר לא היה בה שום חידוש וג'ני זרקה אותה בתיבת הצעצועים ושכחה את דבר קיומה
מידי שנה, עם בוא חג המולד, הייתה אמה של ג'ני אוספת את כל הבגדים הקטנים של ג'ני ואת כל הצעצועים שכבר לא התאימו לה ומוסרת אותם לכנסייה לצדקה. גם השנה אספה אמה של ג'ני את כל הדברים שג'יני כבר לא השתמשה בהם, ובתוכם הטבעת
וכך, בתוך שקית של צעצועים ישנים, חלקם שבורים, שנמסרה למשפחה אינדיאנית ענייה בשכונת הפחונים, נחה לה הטבעת והמתינה ... לג'ואי. אבל ג'ואי לא מצא שום עניין בטבעת והשליך אותה לפח
ואולם, לטבעת הייתה דרך משלה להגיע ליעדה
וכך, בלילה הקר, הגיעה עדת חתולים רעבים לפחי האשפה שבשכונה, והפכה את הפח וכל תכולתו התפזרה על הדרך. והטבעת? היא מצאה את עצמה זרוקה ברחוב מול ביתו של ג'ואי
כל אותו הלילה ירד גשם, ובבוקר בשעה שאנדריאה יצאה לעבודתה היה עליה לקפץ מעל השלוליות הרבות מול ביתה. פתאום ראתה בתוך השלולית משהו מנצנץ. היא התכופפה והנה טבעת מדהימה ביופיה עם שלוש אבני חן בורקות
אספה אנדראה את הטבעת וענדה אותה מיד על אצבעה. הטבעת התאימה לידה כאילו נעשתה במיוחד בשבילה. עוד באותו יום, מיד אחרי שסיימה את עבודתה באחוזת משפחת ווינפרי, לקחה כרכרה ונסעה למרכז עיר לצורף
"הטבעת הזו אצלי כבר שנים רבות", שיקרה לו, "והיא נראית מאוד דהוייה וישנה. האם תוכל לחדש לי אותה?"
הצורף הסתכל על הטבעת בפקפוק אבל כבר למחרת , כאשר ליטש את אבני החן הוא גילה שהאבנים יקרות מאוד
עוד באותו היום קרא הצורף לאנדריאה ונתן לה עשרת אלפים כתרים תמורת הטבעת,, סכום שלא דמיינה שיהיה אי פעם בידיה
אנדריאה שתמיד חלמה לנסוע לניו יורק הגשימה את חלומה
והטבעת? שוב נמכרה, אלא שהפעם במלוא ערכה לגברת עשירה. והקסם?
ובכן, הגברת העשירה נהנתה מהטבעת, אבל יום אחד כשהתקלחה בביתה נשמטה הטבעת מאצבעה ונעלמה עם המים בחור הניקוז. מי הביוב בעיירה שבה גרה אותה גברת עשירה הגיעו אל ערוץ נחל קטן שזרם בפאתי העיירה והתחבר לנהר הגדול שחצה את המישור....
ã כל הזכויות שמורות
