כד הפלא
מספרים שבארץ אחרת, בזמנים אחרים, היה כד פלא. איש לא ידע לאן נעלם, אך יש הסבורים כי בוודאי שוכב הוא כאבן שאין לה הופכין באיזו פינה חשוכה באחד הבתים.
כד פלאי זה היה נותן מתנות לבעליו. כל דבר שהיו שמים בו, היה מתמלא מעצמו. אם שמו מעט מטבעות היה מתמלא מטבעות. אם שמו מעט קמח היה מתמלא קמח, כך עם כל דבר.
הוא היה נותן מתנות לבעליו רק למשך שנה אחת. כך, אדם שהחזיק את הכד, אם כלכל את מעשיו בתבונה, יכול היה לעמוד על רגליו ולחיות בשפע כל חייו. אחרי שנה, היה על בעל הכד להחביאו ובכך לתת הזדמנות לאדם אחר למצוא אותו. אם מצא אותו מישהו "במקרה", היה מקבל את מתנותיו במשך שנה, וחוזר חלילה.
באחד הימים, נפוצה שמועה כי הכד נמצא בעיר פלונית. איש לא ידע כיצד נולדה השמועה הזאת, אבל לא הייתה זו פעם ראשונה. מידי כמה שנים היו נפוצות שמועות על מקומו של הכד. בהתחלה עוד היו אנשים שיצאו לחפש את הכד על פי השמועות, אך כיוון שאיש לא מצא אותו, למדו האנשים כי לגורל רצון משלו וכי הוא זה המזמן את הכד לאנשים וסיבותיו עמו.
מר גריידי, סוחר העורות, האמין תמיד שאין דבר העומד בפני הרצון, ובמיוחד בפני רצונו. אם ידע על עיר שבא הוחבא הכד, הוא בוודאי יכול למצוא אותו. כל כך האמין בעצמו שהחליט לעזוב את עסקיו לזמן מה ולחפש את הכד. נתנה לו אשתו צידה לדרך. הביאה לו מן המחסן כד, מילאה בו מים, ואף הכינה לו תרבוש מיוחד כדי שיוכל לשאת את כד המים על הראש. יצא מר גריידי, שמח וטוב לב לדרכו, מצויד במזון ובמים, בטוח שימצא את הכד. שוטט בדרכים וביערות בדרכו לעיר פלונית. בדרך אכל מן העצים והשדות מילא את כדו במי נחלים והיה מאושר.
הגיע מר גריידי לעיר פלונית ופנה אל השוק. הסתובב כה וכה. הנה בקצה השוק, ראה רוכל שבין חפציו מונח כד מדהים ובלתי רגיל שמשך את תשומת ליבו. היה הכד צבוע כולו לבן ומעוטר בפרחים כחולים, וציפורים כחולות היו מצוירות עליו בלכה מבריקה. ואף על פי שהיה כד די גדול, הוא לא עורר תשומת לב רבה בקרב העוברים ושבים. רק מר גריידי עמד שם נתפעם מיופיו ובטוח כי זהו כד הפלא. הוא חשב לעצמו: הלוואי שהרוכל יסכים למכור לי את הכד. רק שלא יעלה בדעתו לחשוד פתאום שיש בידיו את כד הפלא.
פנה אל הרוכל וביקש לקנות את הכד. הרוכל נקב בסכום גבוה מאוד. מר גריידי היה סוחר מנוסה וממלוח והחל לעמוד על המקח ולנהל משא ומתן. לא היה בידו הסכום המבוקש, אך הדבר לא ימנע ממנו להשיג את הכד. הוא ידע, אמנם, שאין ידו משגת לקנות את הכד, אבל היה בטוח שברגע שיהיה הכד בידיו יוכל לשים בו מטבע ולהפיק ממנו כסף רב.
אמר לסוחר: "ראה, אין בידי כרגע מספיק כסף, אבל מחר אקבל הרבה ואוכל לשלם. קח בינתיים את הכד שלי וכמה מעות, ומחר אביא לך את השאר."
לאחר דין ודברים שכנע אותו והם סגרו בתקיעת כף. מר גריידי מסר לרוכל את כדו, שעוד היו בו מעט מים מהנחל, ומספר מעות, לקח את הכד המעוטר והיפה ורץ אל מחוץ לשוק כדי שיוכל לקבל את מתנותיו של הכד בהיחבא.
הרוכל שקיבל את הכד הישן והפשוט, היה צמא והחליט לשתות מן המים שנשארו בתוך הכד. שתה מן המים לרוויה. בעודו מחזיק את הכד ומחבק אותו חשב לעצמו: אך, איזה מים טובים וזכים אלו. מזמן לא טעמתי מי נחל רעננים, הלוואי ויכולתי להביא הביתה מהמים הללו גם לאשתי. עוד לא הספיק לסיים את דבריו והכד התמלא במים...
ã כל הזכויות שמורות
כד פלאי זה היה נותן מתנות לבעליו. כל דבר שהיו שמים בו, היה מתמלא מעצמו. אם שמו מעט מטבעות היה מתמלא מטבעות. אם שמו מעט קמח היה מתמלא קמח, כך עם כל דבר.
הוא היה נותן מתנות לבעליו רק למשך שנה אחת. כך, אדם שהחזיק את הכד, אם כלכל את מעשיו בתבונה, יכול היה לעמוד על רגליו ולחיות בשפע כל חייו. אחרי שנה, היה על בעל הכד להחביאו ובכך לתת הזדמנות לאדם אחר למצוא אותו. אם מצא אותו מישהו "במקרה", היה מקבל את מתנותיו במשך שנה, וחוזר חלילה.
באחד הימים, נפוצה שמועה כי הכד נמצא בעיר פלונית. איש לא ידע כיצד נולדה השמועה הזאת, אבל לא הייתה זו פעם ראשונה. מידי כמה שנים היו נפוצות שמועות על מקומו של הכד. בהתחלה עוד היו אנשים שיצאו לחפש את הכד על פי השמועות, אך כיוון שאיש לא מצא אותו, למדו האנשים כי לגורל רצון משלו וכי הוא זה המזמן את הכד לאנשים וסיבותיו עמו.
מר גריידי, סוחר העורות, האמין תמיד שאין דבר העומד בפני הרצון, ובמיוחד בפני רצונו. אם ידע על עיר שבא הוחבא הכד, הוא בוודאי יכול למצוא אותו. כל כך האמין בעצמו שהחליט לעזוב את עסקיו לזמן מה ולחפש את הכד. נתנה לו אשתו צידה לדרך. הביאה לו מן המחסן כד, מילאה בו מים, ואף הכינה לו תרבוש מיוחד כדי שיוכל לשאת את כד המים על הראש. יצא מר גריידי, שמח וטוב לב לדרכו, מצויד במזון ובמים, בטוח שימצא את הכד. שוטט בדרכים וביערות בדרכו לעיר פלונית. בדרך אכל מן העצים והשדות מילא את כדו במי נחלים והיה מאושר.
הגיע מר גריידי לעיר פלונית ופנה אל השוק. הסתובב כה וכה. הנה בקצה השוק, ראה רוכל שבין חפציו מונח כד מדהים ובלתי רגיל שמשך את תשומת ליבו. היה הכד צבוע כולו לבן ומעוטר בפרחים כחולים, וציפורים כחולות היו מצוירות עליו בלכה מבריקה. ואף על פי שהיה כד די גדול, הוא לא עורר תשומת לב רבה בקרב העוברים ושבים. רק מר גריידי עמד שם נתפעם מיופיו ובטוח כי זהו כד הפלא. הוא חשב לעצמו: הלוואי שהרוכל יסכים למכור לי את הכד. רק שלא יעלה בדעתו לחשוד פתאום שיש בידיו את כד הפלא.
פנה אל הרוכל וביקש לקנות את הכד. הרוכל נקב בסכום גבוה מאוד. מר גריידי היה סוחר מנוסה וממלוח והחל לעמוד על המקח ולנהל משא ומתן. לא היה בידו הסכום המבוקש, אך הדבר לא ימנע ממנו להשיג את הכד. הוא ידע, אמנם, שאין ידו משגת לקנות את הכד, אבל היה בטוח שברגע שיהיה הכד בידיו יוכל לשים בו מטבע ולהפיק ממנו כסף רב.
אמר לסוחר: "ראה, אין בידי כרגע מספיק כסף, אבל מחר אקבל הרבה ואוכל לשלם. קח בינתיים את הכד שלי וכמה מעות, ומחר אביא לך את השאר."
לאחר דין ודברים שכנע אותו והם סגרו בתקיעת כף. מר גריידי מסר לרוכל את כדו, שעוד היו בו מעט מים מהנחל, ומספר מעות, לקח את הכד המעוטר והיפה ורץ אל מחוץ לשוק כדי שיוכל לקבל את מתנותיו של הכד בהיחבא.
הרוכל שקיבל את הכד הישן והפשוט, היה צמא והחליט לשתות מן המים שנשארו בתוך הכד. שתה מן המים לרוויה. בעודו מחזיק את הכד ומחבק אותו חשב לעצמו: אך, איזה מים טובים וזכים אלו. מזמן לא טעמתי מי נחל רעננים, הלוואי ויכולתי להביא הביתה מהמים הללו גם לאשתי. עוד לא הספיק לסיים את דבריו והכד התמלא במים...
ã כל הזכויות שמורות
