שושלת המכשפים
בכפר אחד, על ראש גבעה, בסמוך ליער האורנים, חי לו איש זקן וערירי. ביתו היה מרוחק מכל בתי הכפר שעם השנים הלכו ונבנו במורד ההר. כל כך זקן היה, שכבר כל אהוביו מכריו וידידיו מתו מזמן. לא נשארו בכפר מבני דורו.
פניו היו חרושות קמטים עמוקים, עורו היה צרוב מן השמש וגבו כפוף. לצעירים הוא נראה דוחה במיוחד.
בשל גילו לא היה יכול לישון בלילות, אלא זמן קצר בלבד. לאחר שעה או שעתיים של שינה, היה מתעורר ולא נרדם עוד.
הזקן עשה לו מנהג. הוא היה קם, מדליק אש באח, לוקח את אחד התופים מהאוסף שהיה לו, והיה מתופף ושר, כל הלילה, מידי לילה, עד עלות אור ראשון. אז היה מפסיק ויוצא אל הנחל כדי להתרחץ.
אנשי הכפר, ששמעו את קול שירתו בלילות, ראו את העשן היוצא מן הארובה, אמרו כי הזקן המטורף הינו מכשף. לא ידוע מי הראשון שהעלה את הרעיון הזה, אבל העובדה שחי עד זקנה מופלגת ונותר יחיד מבני דורו במראהו המקומט ובגבו המכופף, חיזקו את האגדה סביב היותו מכשף. אמרו עליו שבלילה הוא עושה טקסים וקורא לשדים ולרוחות. אפילו במלאך המוות הוא שולט.
כך היו פני הדברים זמן מה. אנשי הכפר השתדלו לשמור מרחק מן "המכשף הזקן".
השנה ההיא, שנקראה "שנת השמש החמה" הייתה תקופה קשה לכפר.
בצורת קשה פקדה את הארץ והשדות יבשו, בתו של ראש הכפר התאבדה בקפיצה מצוק בגלל אהבה נכזבת,וכמו לא היה בזה די, פרצה מחלה שגבתה מספר קורבנות.
אנשים חייבים למצוא סיבות לכל דבר, ובמיוחד לאסונות. בכפר הסתובבו דיבורים שהמכשף הזקן הוא שהביא את הרוחות הרעות לכפר. סיפרו שהוא עושה דברים איומים בלילות. כל כך השמיצו אותו שאין להתפלא על מה שקרה אחר כך.
באחד הלילות, ארבו כמה בחורים צעירים לזקן מחוץ לביתו. כשעלה הבוקר, והוא יצא לרחוץ בנהר, התנפלו עליו, הכו אותו הרגוהו. את גופתו השליכו לים.
כששמעו בכפר על המעשה פרצה בהלה גדולה. אמרו שרוחו של המכשף תחזור ותחפש נקמה.
בקתתו של הזקן נשארה נטושה. אף אחד לא העז להתקרב אליה.
עם הזמן הפכה הבקתה להיות מוזנחת ופרוצה. עכברים וחולדות הסתובבו בה, בלילות נשמעו ממנה יללות חתולים, והיא הייתה מלאה חרקים.
בכפר סיפרו על הרעשים המשונים הבוקעים מן הבקתה בלילות ואמרו שרוחו של הזקן חזרה להתנקם ולהעניש אותם על מה שעשו לו.
זימנו את כל אנשי הכפר לאסיפה והחליטו שיש לפייס את רוחו של הזקן.
פנו אל עלם חמודות בשם יוז'י, שהיה ידוע בקולו הערב ובאומץ ליבו. ביקשו שיישב בלילה בבקתה של הזקן ויתופף וישיר כמו שהיה הזקן נוהג בזמנו. כך יפגוש את רוחו של המכשף וינסה לפייס אותו ולבקש את סליחתו על מה שעשו לו.
הלך יוז'י אל הבקתה, ניקה, סידר ושיפץ, פתח את ארון התופים, ניקה ומרק אותם והכין אותם לקראת הערב הגורלי בו ייפגש עם הזקן.
באותו ערב, לאחר שהבקתה הייתה מוכנה, הדליק את האש והתחיל לתופף. יוז'י ניחן בחוש קצב ואהב לתופף. גם בימים רגילים אהב לשבת בגינת ביתו ולנגן. חברים היו באים לשמוע אותו ולהצטרף אליו. שעות היו מנגנים ושרים ושוכחים את עצמם בתוך הקצב. באותו ערב, בבקתת המכשף, נכנס יוז'י לתוך הקצב, ותוך כדי תיפוף החל גם לשיר. הקצב סחף אותו יותר ויותר, עוצמת התיפוף גברה,והוא החל ממציא מילים של בקשה ותחינה כדי שמכשף הגדול יסלח לאנשי הכפר. קצב שירתו הלך וגבר וכל כולו רעד והזיע. קולו עלה ועלה והוא כבר כמעט לא הרגיש את גופו ולא ידע מיהו ומהו והיכן הוא נמצא. הוא והתוף כאילו היו לאחד.
איש בכפר לא הצליח לעצום עין באותו לילה. אנשים שכבו על יצועם והקשיבו לקסם הזה, לקול שהלך והתגלגל והרעיד את קירות הבתים ואת ליבות האנשים. באותו לילה, ידעו כולם שיוז'י פגש את המכשף.
בבוקר כבר חיכו אנשי הכפר מחוץ לבקתה וקיבלו אותו בתשואות רמות, בחיבוקים, בנשיקות ובבכי. הם התרגשו לא רק מפני שפגש במכשף והשתלט על רוחו אלא גם מפני שנשאר בחיים.
הוא עצמו לא זכר דבר מאותו הלילה אלא הרגיש שהוא מרוקן לחלוטין ותשוש.
האנשים אמרו לו שהוא פגש את המכשף וכי רוחו של המכשף נכנסה לתוכו, ועכשיו הוא בעצמו מכשף גדול.
יוז'י קיבל את הבקתה של המכשף לגור בה. אנשי הכפר ביקשו ממנו שימשיך לשיר בלילות כדי שרוחו תשמור על הכפר מפני כל רע והבטיחו לו כי ידאגו לכל מחסורו.
מידי לילה היה מתופף ושר. נסחף כל כולו לתוך הקצב, ממציא מילים ומקצבים. ההד היה חוזר מן ההרים ומעצים את קולו. שירתו נשמעה בכל הכפר ולצליליה היו האנשים נרדמים בבטחה. הם ידעו שהוא שומר עליהם מפני הרוחות הרעות.
הזמן עבר, ויצא לו מוניטין של מכשף גדול. גם יוז'י עצמו האמין בכוחותיו. הרי הצליח לגרש את רוחו של המכשף הזקן. האמונה יצרה מציאות כמו נבואה שמגשימה את עצמה, ומכל הסביבה היו באים לקבל עזרה ועצה.
עם הזמן רצה יוזי' לבנות משפחה. כבר מזמן שם עינו על סופיה היפה. פנה וביקש את ידה.
לסופיה היו הרבה מחזרים והיא לא רצתה אף אחד מהם. היא אהבה את החיים ואת החופש. ואולם, אף שהתנגדה להיות אשתו של המכשף, החליטו הוריה ומנהיגי הכפר שכדאי מאוד לרצות את המכשף הצעיר, שכן כוחו היה רב בעיניהם. הוא לא רק שמר הוא על הכפר ותושביו, אלא גם על רוחו של המכשף הזקן שרבצה לה בתוכו בשקט, כך האמינו, ולא היה כדאי להרגיז אותו, שמא ייצא ממנו המכשף הרע ויתנקם.
סופיה היפה הובאה אפוא אל הבקתה.
כשנשארו לבד היא אמרה לו שלא באה מרצונה, אלא כדי שלא יתנקם בכפר, וביקשה ממנו שישלח אותה לחופשי.
אמר לה יוז'י: "הישארי אתי שבוע. אם אחרי שבוע תחליטי שאת לא רוצה להישאר, אתן לך ללכת ולא אפגע באף אחד. ואם תרצי להישאר – נתחתן."
היום עבר בעצלתיים. בלילה, שכבו לישון אך סופיה לא יכלה לעצום עין. לאחר זמן ראתה שהוא מתעורר, מדליק את האש ומתחיל לתופף ולשיר. הוא ישב מול האש, מבטו היה בתוך האש וידיו היכו בעדינות בתוף. אצבעותיו רקדו על העור המתוח, וגופו נע, נענה לקצב. האש רקדה אתו, והקירות הדהדו את שירתו. קולו חדר ללבה של סופיה, פילח את גופה ומילא אותה בחמימות ואושר, וכבר באותו לילה ידעה כי לעולם לא תעזוב אותו.
למחרת בלילה, כאשר קם להדליק האש, קמה איתו. היא הכינה לו תה ולאחר שלגם ממנו התחיל לתופף ולשיר, ובתוך כך הצטרפה גם היא. שניהם שכחו את הזמן ואת המקום וקולותיהם עלו יחד לשמים ופתחו את שערי האהבה. באותו הלילה, איש לא עצם עין בכפר. האנשים הקשיבו לקולות וידעו כי יוז'י כישף גם אותה.
כך היה מידי לילה כל אותו שבוע. ליבותיהם נפתחו ובתום אותו שבוע הצהירה בפניו על אהבתה.
החתונה היתה גדולה. הכלה רקדה סביבו בעיניים בורקות ונראתה בשמלתה הלבנה כמו מלאך. לאנשי הכפר לא היה ספק שיוז'י כישף אותה. הם ידעו שהיא לא רצתה אותו וכי באה אליו בלחץ הוריה וזקני הכפר, ועתה היתה מאוהבת בו.
כעבור זמן החלו אנשים להאמין שגם היא מכשפה, ונשים באו אליה מכל רחבי הארץ לקבל את עצתה.
יוז'י וסופיה עשו חיל. בקתת המכשף הזקן שופצה והורחבה ושופצה גם הדרך אל הגבעה המרוחקת שלהם. גן ירק וצמחי תבלין נשתלו במורדות הגבעה, ומאחורי הבית הוכשרה רחבה לטקסים. יוז'י וסופיה הפכו להיות האורים והתומים של רבים מאנשי הסביבה והתעשרו מאוד.
כך עברו השנים. בבקתת המכשף שעל ראש הגבעה, בסמוך ליער אורנים, חיו בעושר ואושר יוז'י וסופיה, זוג מכשפים. בלילות היו שרים שירי אהבה ובימים "מכשפים עזרה" לכל המבקשים.
עם השנים נולדו להם שלושה ילדים – דור שלישי של מכשפים....
ã כל הזכויות שמורות
פניו היו חרושות קמטים עמוקים, עורו היה צרוב מן השמש וגבו כפוף. לצעירים הוא נראה דוחה במיוחד.
בשל גילו לא היה יכול לישון בלילות, אלא זמן קצר בלבד. לאחר שעה או שעתיים של שינה, היה מתעורר ולא נרדם עוד.
הזקן עשה לו מנהג. הוא היה קם, מדליק אש באח, לוקח את אחד התופים מהאוסף שהיה לו, והיה מתופף ושר, כל הלילה, מידי לילה, עד עלות אור ראשון. אז היה מפסיק ויוצא אל הנחל כדי להתרחץ.
אנשי הכפר, ששמעו את קול שירתו בלילות, ראו את העשן היוצא מן הארובה, אמרו כי הזקן המטורף הינו מכשף. לא ידוע מי הראשון שהעלה את הרעיון הזה, אבל העובדה שחי עד זקנה מופלגת ונותר יחיד מבני דורו במראהו המקומט ובגבו המכופף, חיזקו את האגדה סביב היותו מכשף. אמרו עליו שבלילה הוא עושה טקסים וקורא לשדים ולרוחות. אפילו במלאך המוות הוא שולט.
כך היו פני הדברים זמן מה. אנשי הכפר השתדלו לשמור מרחק מן "המכשף הזקן".
השנה ההיא, שנקראה "שנת השמש החמה" הייתה תקופה קשה לכפר.
בצורת קשה פקדה את הארץ והשדות יבשו, בתו של ראש הכפר התאבדה בקפיצה מצוק בגלל אהבה נכזבת,וכמו לא היה בזה די, פרצה מחלה שגבתה מספר קורבנות.
אנשים חייבים למצוא סיבות לכל דבר, ובמיוחד לאסונות. בכפר הסתובבו דיבורים שהמכשף הזקן הוא שהביא את הרוחות הרעות לכפר. סיפרו שהוא עושה דברים איומים בלילות. כל כך השמיצו אותו שאין להתפלא על מה שקרה אחר כך.
באחד הלילות, ארבו כמה בחורים צעירים לזקן מחוץ לביתו. כשעלה הבוקר, והוא יצא לרחוץ בנהר, התנפלו עליו, הכו אותו הרגוהו. את גופתו השליכו לים.
כששמעו בכפר על המעשה פרצה בהלה גדולה. אמרו שרוחו של המכשף תחזור ותחפש נקמה.
בקתתו של הזקן נשארה נטושה. אף אחד לא העז להתקרב אליה.
עם הזמן הפכה הבקתה להיות מוזנחת ופרוצה. עכברים וחולדות הסתובבו בה, בלילות נשמעו ממנה יללות חתולים, והיא הייתה מלאה חרקים.
בכפר סיפרו על הרעשים המשונים הבוקעים מן הבקתה בלילות ואמרו שרוחו של הזקן חזרה להתנקם ולהעניש אותם על מה שעשו לו.
זימנו את כל אנשי הכפר לאסיפה והחליטו שיש לפייס את רוחו של הזקן.
פנו אל עלם חמודות בשם יוז'י, שהיה ידוע בקולו הערב ובאומץ ליבו. ביקשו שיישב בלילה בבקתה של הזקן ויתופף וישיר כמו שהיה הזקן נוהג בזמנו. כך יפגוש את רוחו של המכשף וינסה לפייס אותו ולבקש את סליחתו על מה שעשו לו.
הלך יוז'י אל הבקתה, ניקה, סידר ושיפץ, פתח את ארון התופים, ניקה ומרק אותם והכין אותם לקראת הערב הגורלי בו ייפגש עם הזקן.
באותו ערב, לאחר שהבקתה הייתה מוכנה, הדליק את האש והתחיל לתופף. יוז'י ניחן בחוש קצב ואהב לתופף. גם בימים רגילים אהב לשבת בגינת ביתו ולנגן. חברים היו באים לשמוע אותו ולהצטרף אליו. שעות היו מנגנים ושרים ושוכחים את עצמם בתוך הקצב. באותו ערב, בבקתת המכשף, נכנס יוז'י לתוך הקצב, ותוך כדי תיפוף החל גם לשיר. הקצב סחף אותו יותר ויותר, עוצמת התיפוף גברה,והוא החל ממציא מילים של בקשה ותחינה כדי שמכשף הגדול יסלח לאנשי הכפר. קצב שירתו הלך וגבר וכל כולו רעד והזיע. קולו עלה ועלה והוא כבר כמעט לא הרגיש את גופו ולא ידע מיהו ומהו והיכן הוא נמצא. הוא והתוף כאילו היו לאחד.
איש בכפר לא הצליח לעצום עין באותו לילה. אנשים שכבו על יצועם והקשיבו לקסם הזה, לקול שהלך והתגלגל והרעיד את קירות הבתים ואת ליבות האנשים. באותו לילה, ידעו כולם שיוז'י פגש את המכשף.
בבוקר כבר חיכו אנשי הכפר מחוץ לבקתה וקיבלו אותו בתשואות רמות, בחיבוקים, בנשיקות ובבכי. הם התרגשו לא רק מפני שפגש במכשף והשתלט על רוחו אלא גם מפני שנשאר בחיים.
הוא עצמו לא זכר דבר מאותו הלילה אלא הרגיש שהוא מרוקן לחלוטין ותשוש.
האנשים אמרו לו שהוא פגש את המכשף וכי רוחו של המכשף נכנסה לתוכו, ועכשיו הוא בעצמו מכשף גדול.
יוז'י קיבל את הבקתה של המכשף לגור בה. אנשי הכפר ביקשו ממנו שימשיך לשיר בלילות כדי שרוחו תשמור על הכפר מפני כל רע והבטיחו לו כי ידאגו לכל מחסורו.
מידי לילה היה מתופף ושר. נסחף כל כולו לתוך הקצב, ממציא מילים ומקצבים. ההד היה חוזר מן ההרים ומעצים את קולו. שירתו נשמעה בכל הכפר ולצליליה היו האנשים נרדמים בבטחה. הם ידעו שהוא שומר עליהם מפני הרוחות הרעות.
הזמן עבר, ויצא לו מוניטין של מכשף גדול. גם יוז'י עצמו האמין בכוחותיו. הרי הצליח לגרש את רוחו של המכשף הזקן. האמונה יצרה מציאות כמו נבואה שמגשימה את עצמה, ומכל הסביבה היו באים לקבל עזרה ועצה.
עם הזמן רצה יוזי' לבנות משפחה. כבר מזמן שם עינו על סופיה היפה. פנה וביקש את ידה.
לסופיה היו הרבה מחזרים והיא לא רצתה אף אחד מהם. היא אהבה את החיים ואת החופש. ואולם, אף שהתנגדה להיות אשתו של המכשף, החליטו הוריה ומנהיגי הכפר שכדאי מאוד לרצות את המכשף הצעיר, שכן כוחו היה רב בעיניהם. הוא לא רק שמר הוא על הכפר ותושביו, אלא גם על רוחו של המכשף הזקן שרבצה לה בתוכו בשקט, כך האמינו, ולא היה כדאי להרגיז אותו, שמא ייצא ממנו המכשף הרע ויתנקם.
סופיה היפה הובאה אפוא אל הבקתה.
כשנשארו לבד היא אמרה לו שלא באה מרצונה, אלא כדי שלא יתנקם בכפר, וביקשה ממנו שישלח אותה לחופשי.
אמר לה יוז'י: "הישארי אתי שבוע. אם אחרי שבוע תחליטי שאת לא רוצה להישאר, אתן לך ללכת ולא אפגע באף אחד. ואם תרצי להישאר – נתחתן."
היום עבר בעצלתיים. בלילה, שכבו לישון אך סופיה לא יכלה לעצום עין. לאחר זמן ראתה שהוא מתעורר, מדליק את האש ומתחיל לתופף ולשיר. הוא ישב מול האש, מבטו היה בתוך האש וידיו היכו בעדינות בתוף. אצבעותיו רקדו על העור המתוח, וגופו נע, נענה לקצב. האש רקדה אתו, והקירות הדהדו את שירתו. קולו חדר ללבה של סופיה, פילח את גופה ומילא אותה בחמימות ואושר, וכבר באותו לילה ידעה כי לעולם לא תעזוב אותו.
למחרת בלילה, כאשר קם להדליק האש, קמה איתו. היא הכינה לו תה ולאחר שלגם ממנו התחיל לתופף ולשיר, ובתוך כך הצטרפה גם היא. שניהם שכחו את הזמן ואת המקום וקולותיהם עלו יחד לשמים ופתחו את שערי האהבה. באותו הלילה, איש לא עצם עין בכפר. האנשים הקשיבו לקולות וידעו כי יוז'י כישף גם אותה.
כך היה מידי לילה כל אותו שבוע. ליבותיהם נפתחו ובתום אותו שבוע הצהירה בפניו על אהבתה.
החתונה היתה גדולה. הכלה רקדה סביבו בעיניים בורקות ונראתה בשמלתה הלבנה כמו מלאך. לאנשי הכפר לא היה ספק שיוז'י כישף אותה. הם ידעו שהיא לא רצתה אותו וכי באה אליו בלחץ הוריה וזקני הכפר, ועתה היתה מאוהבת בו.
כעבור זמן החלו אנשים להאמין שגם היא מכשפה, ונשים באו אליה מכל רחבי הארץ לקבל את עצתה.
יוז'י וסופיה עשו חיל. בקתת המכשף הזקן שופצה והורחבה ושופצה גם הדרך אל הגבעה המרוחקת שלהם. גן ירק וצמחי תבלין נשתלו במורדות הגבעה, ומאחורי הבית הוכשרה רחבה לטקסים. יוז'י וסופיה הפכו להיות האורים והתומים של רבים מאנשי הסביבה והתעשרו מאוד.
כך עברו השנים. בבקתת המכשף שעל ראש הגבעה, בסמוך ליער אורנים, חיו בעושר ואושר יוז'י וסופיה, זוג מכשפים. בלילות היו שרים שירי אהבה ובימים "מכשפים עזרה" לכל המבקשים.
עם השנים נולדו להם שלושה ילדים – דור שלישי של מכשפים....
ã כל הזכויות שמורות
